Close
את מרדכי גילה שכן במקרה, יום אחד כשהדלת במקרה נפתחה מעט, ומבטו חלף על הבית, נדהם לגלות ששכנו מדדה בתוך ערימות של זבל ומפסולת. דלת הבית המוזנח מיד נטרקה, הבושה לא נתנה למרדכי מנוח.
השכן ההמום לא יכול היה להירגע מהמראות הקשים, הוא דפק על הדלת, ניסה להציע עזרה, אבל הרגיש שההתנגדות גדולה, מרדכי היה נבוך, חשש מזרים ולא מיהר להיפתח.
השכן החדש לא מיהר להתייאש, לאחר כמה ימים הוא שב אל מרדכי, דיבר על ליבו והצליח לחדור את השריון העבה, הוא הבין שהשכן הקשיש שגילה בדלת ליד, הוא אדם, חביב במיוחד, גלמוד ובודד... שמתגורר בדירה שכולה הזנחה ועליבות בלי כל יכולת ועזר.
"ניסיתי לעזור לו" מספר השכן – "אוכל שהיינו מכינים לבני הבית שלנו היינו שולחים גם אליו… אם הייתי יוצא למכולת הייתי שואל אותו מה הוא צריך … הוא לא אהב שאני עוזר לו, שהוא לא עצמאי, אפילו היה נעלב מזה … אבל לאט לאט הוא התרגל אליי ונקשרנו אחד לשני …"
ברגע שהשכן שמע על לתת זה לקבל, יצר קשר עם הארגון ומיד שלחנו למרדכי ולשכנו אדם שיבדוק במה ניתן לעזור. מאז ועד היום לתת זה לקבל דואגים לסלי מזון, לתיקונים קלים בבית, ובכלל מנסים להיות לעזר בכל מה שמרדכי זקוק לו, בעיקר הפגת הבדידות. השכן היקר, כמובן ממשיך ונכנס אליו, יושב אתו בערב .. ויחד עם מתנדבי ארגון לתת זה לקבל, מעניק למרדכי את התחושה החשובה מכל, שהוא לא לבד בעולם
הסיפור של חיה, עצוב במיוחד. כשפגשנו את חיה, לא נותרה עין יבשה בחדר, הבדידות זעקה מכל פינה.
כל חייה הקדישה חיה להוריה ולאחיה היחיד . חיה, מעולם לא חשבה על עצמה, לא נישאה, לא זכתה לילדים וכל חייה היו תמצית של כיבוד הורים צרוף. אפילו כשיצאה לפנסיה, לקחה את כספי הפיצויים ורכשה איתם ריהוט לבית ההורים, בעוד היא מתגוררת בדירה שכורה ודלה.
שתי אחיותיה מתגוררות בצפון הרחוק, ולפני כמה חודשים, אחיה היחיד בן ה-75, שהיה לה כבן, נמצא באופן טראגי, ללא רוח חיים ברחוב. בדרכו לקניות השבת, ליבו נדם ועולמה של חיה חרב.
באותו היום, הגיעה אלינו פניה משכנה שנודע לה על מות האח, היא הייתה נרעשת, מי ידאג לקשישה הערירית? אין אפילו מי שיארגן מניין לשבעה…
ארגון לתת זה לקבל מיד נכנס לתמונה. מתנדב מסור שלנו ארגן מנין, דאגנו למשלוח של מוצרי מזון ודאגנו לכך שמסעדה בקרבת מקום, תשלח מנות מזון מבושל בכל ימי השבעה.
גם לאחר השבעה, המשכנו ללוות את חיה, באמצעות מתנדבת הארגון שמגיעה מדי שבוע, מפיגה את בדידותה במילה חמה ובאכפתיות, בודקת מה חסר, האם יש תרופות שיש להביא, תיקונים שיש לעשות בבית, מארחת לה לחברה ושומרת אתה על קשר בחגים וזמנים מיוחדים, למשל דאגה לחבילת מזון מיוחדת לקראת חג הפסח.
בלי הורים, בלי אחים, בלי ילדים, העולם הזה בודד וקשה, וחיה תמיד חוזרת ומזכירה לנו עד כמה…
עדינה , הקשישה היקרה שלנו מבת ים .. היתה אישה אמידה ומאושרת שחיה בזוגיות יפה עם בעלה היקר. לפני כשנה נפטר בעלה למגינת לב, לפני כארבע שנים נפטר בנה בפתאומיות מהתקף לב, בן נוסף שלה התאלמן לפני כ-10 שנים מאישתו שנפטרה בעת לידת תאומים. הילדים שגידל לבדו, בן ובת נותרו כעת יתומים מאב ומאם .. ועדינה אצילת הנפש, על אף גילה המתקדם, החליטה שהיא לוקחת על עצמה את גידול התאומים והם מתגוררים אצלה בבית.
אך מסכת הכאב לא תמה, לפני כשלוש שנים, גילו אצל עדינה את מחלת הסרטן ל"ע, ובימים אלה היא מתמודדת בגבורה עם טיפולים קשים, יום יום, שעה שעה…
המצב הכלכלי מאוד קשה. כשאנשי "לתת זה לקבל" הגיעו לביתה של עדינה מצאו בית שאינו ראוי למגורים, הבלגן שרר בכל פינה, שכן אין בכוחותיה של עדינה לטפל בסדר ונקיון של הבית לא כל שכן, בית עם שני ילדים, חלונות שבורים, דלתות חסרות בחדרים, ריהוט מוזנח ומחסור בריהוט בסיסי לחדר הילדים … לתת זה לקבל טיפלו בהכל.
דאגו להביא בעלי מקצוע , הזמינו ריהוט, תיקנו את החלונות, התריסים, רכשו ציוד וריהוט מלא לילדים: מיטות, ארונות ומכתביות. עדינה: "יותר מהשפע הגשמי, החשוב והנצרך כמובן, הרגשתי את הצורך בשפע תשומת הלב, היחס והאכפתיות שזרם אל תוך הבית ומלא את הלב שלי ושל נכדי היתומים, נכון, הייתי אישה אמידה ומאושרת בעבר אבל עכשיו, עכשיו אני עשירה בחום ותקווה … בזכות הנתינה והחסד שלכם